Tuesday, October 9, 2012

אור וירושלים

החורף הירושלמי תמיד עושה לי חשק למוזיקה טובה. כנראה שיש לי כמה פיוזים שרופים במוח, כי כשריח הגשם הראשון 
עומד באוויר, אוטומאטית מתחילים להתנגן לי שירים בראש, והחשק לקפוץ לשמוע הופעה מתחיל לגרד באוזניים.

אתמול, עדיין לגמרי אפוף באווירת החג, זה קרה מוקדם מהצפוי - ממש מיד אחרי הגשם הראשון, מצאתי את עצמי בצוללת הצהובה לדאבל פיצ'ר - רותם אור, ואחריה להקת פולו. שלפתי סווטשירט של פסטיבל לידס מהארון (בשביל להעצים את החוויה), ויצאתי לי לשמוע קצת מוזיקה חיה. 

זה התחיל עם ההופעה של רותם אור, שבשבילה הגעתי לערב ההופעות הזה. אמנם אין שום דבר צפוני במוזיקה שלה (אולי מעט השפעות צפון אירופאיות) - אבל השיר Northern Song של הביטלס מתאר, לדעתי, בצורה טובה מאד את תחושת הקהל מהמוסיקה של רותם:

If you're listening to this song
You may think the chords are going wrong
But they're not
(S)He just wrote it like that.

When you're listening late at night
You may think the band are not quite right
But they are, They just play it like that.

רבות נכתב כבר על רותם אור, ועל אלבומה המצוין Hard Magic. קטונתי מלהתחרות באנשים המצוינים שביקרו ודיברו עליה, אבל החוויה הסוריאליסטית של להיות בהופעה שלה בהחלט ראויה לפוסט, אז הנה. 

למוסיקה של אור, שניחוחות מעורבים של כמה זמרות ענקיות עולים מהקול שלה, אין מבנה סטנדרטי של שירי פופ/רוק - הבייסליין לא אחיד לאורך שיר שלם, התיפוף נע בין ביטים שבורים לקצבים ג'זיים (ואפילו נגיעה של קסטנייטות), אין כמעט גיטרות חשמליות, ואפילו השירה לפעמים מתחלפת בלחישה חרישית. אבל כנראה שלזה מתייחס השם של האלבום - It's magic - but not of the easy listening kind. למעשה, כשבתחילת ההופעה מערכת הקלידים  שעליהם ניגנה קרסה והפסיקה לעבוד - זה כמעט היה נשמע חלק מהחוויה שהיא מנסה להעביר לנו.



אני מודה שבאתי עם חששות למופע הזה. את כל האלבום שלה כתבה והקליטה רותם לבדה בבית, והתוצאה לא פחות ממרהיבה - יעידו המצעדים. הפחד שלי מהערב הזה, הוא שחלק מהקסם של האלבום יעלם במופע לייב. להפוך דבר fכל כך אינטימי להופעה מול קהל, זה לא דבר פשוט. האלבום של רותם אור, שמתאפיין לטעמי בשימת *** אחד גדול על העולם הזה, ובגישת "אני עושה מה שאני רוצה לעשות, בלי תכתיבים מבחוץ", הביא אותה פתאום אל העין (והאוזן) הציבורית, וההצלחה היא אדירה. אני בספק אם אור חישבה את מכירות האלבומים, או מחירי הכרטיסים להופעות כשישבה בבית והקליטה את האלבום. למעשה, נראה כאילו היא הקליטה את האלבום הזה בעיקר בשביל עצמה - וההצלחה שלו, היא רק בונוס. בונוס נפלא.

התשובה לחששות שלי לא איחרה לבוא. אולם מלא (אם כי הצוללת בחרו באופן תמוה לעשות את זה מופע ישיבה), חבורת נגנים סופר מוכשרת ואחת רותם אור - עם כריזמה בגוון ביישני, שלמרות חוסר הנסיון שלה כפרונט וומן, לא הייתה מביישת הרבה זמרות ענקיות (ותסלחו לי מראש - אבל אני לא מתכוון לעשות פה השוואות לזמרות אחרות). האנרגיות על הבמה היו אדירות. הבאסיסט דן קרפמן לא יכל להפסיק לחייך ולזוז על הבמה, אפילו למוזיקה שהיא לעיתים לא רקידה בעליל. המתופף רן יעקובוביץ המופלא, שהשתמש בכל הבא ליד בשביל לייצר סאונדים שיצאו ישירות מהדמיון של אור באלבום, עשה פלאים על הבמה, ולצד האדישות היחסית של דן בר יעקב, הקלידן והגיטריסט לכל המתרחש לצידו - עמדה רותם אור, מנצחת על כולם בלי מילים, בלי מבטים - רק קול אחד מדהים. 


העיבוד המינימאלי שעבר על השירים לקראת ההופעה, אמנם הוריד מעט מהקסם של האלבום, אבל יצר קסם חדש לגמרי - בחסות הסאונד הבלתי נתפס של "הצוללת הצהובה", שהוא כנראה אחד ממועדוני ההופעות הבודדים שיכולים לארח כל סוג של אמן, החל מרוק כבד ומטאל, ועד הדרים רוק של רותם אור והאמביינט הרך של פולו שעלו מיד אחריה. שאפו.

לסיכום, משהו טוב קורה במדינה הפרובינציאלית והקטנה שלנו. מוזיקה מטורפת מכל הז'אנרים בוקעת מבארים אפלוליים וממועדוני הופעות מעולים. רותם אור היא אמנם רק דוגמא אחת מני רבים, אך היא מייצגת דור שלם של אמנים מעולים שגדלים פה, ויהיו יום אחד גאווה גדולה. אני לא אתפלא אם עוד כמה שנים הבחורה הבלונדינית הזאת תופיע בבמה מרכזית של פסטיבל אירופאי גדול. אני את החתימה שלי קיבלתי - עכשיו הגיע תורו של שאר העולם.