Thursday, March 31, 2011

ובא לציון גואל

פעם ראשונה שראיתי הרכב ירושלמי בהופעה, זה היה בכיכר ספרא בירושלים והם חיממו את אביב גפן. עוד לא נהגתי לשום מקום בגיל 16, אבל בפסטיבל (שמאז קץ מהעולם) "הנוער ינהג אחרת" אי שם בתחילת שנות ה-2000, שמעתי משהו מרענן. משהו קצת מצחיק, אבל מגניב. לא ידעתי שזה יהפוך למשהו יותר גדול. מילות השיר משנכנס אדר (אמא שלך זונה) של מרסדס בנד, בעיקר הצחיקו אותי בזמנו. מי ידע שלחבר'ה האלה עוד תהיה סדרת טלוויזיה (!) והם יהיו מוכרים בכל הארץ.



כך התחילה, פחות או יותר ההתעסקות שלי עם להקות ירושלמיות. ירושלים של השנים האחרונות, לא דומה לעיר החשוכה, המלוכלכת והאפרורית שהייתה לפני כ-10 שנים, כשהייתי באותו אירוע בו שמעתי לראשונה להקה ירושלמית בהופעה. אל תדאגו, זה לא הולך להיות פוסט שמדבר על ירושלים, ועל כמה שאני אוהב אותה (למרות שזה נכון).

קשה לומר האם שינוי האווירה בירושלים נובע מהלהקות המעולות שנוצרו בה, או שהלהקות האלה הן הן המנוע של השינוי התפיסתי של ירושלים. אני בטוח שיש עוד מספר דברים שתרמו לזה, אבל קטונתי מלנתח את זה.

כשחברה שלי השמיעה לי את אסף אבידן לראשונה, היה חבר אחד שלי שהכיר אותו, וגם זה כי בטיול-אחרי-צבא הוא בילה זמן רב עם אח של המתופף של המוג'וז. הייתי בהלם לשמוע שעושים כאלה דברים בארץ, ועוד בעיר שלי! הבלוז רוק ששמעתי באלבום הזה הזכיר לי רק את הטובים ביותר. פתאום הבנתי, שיש בעיר שלנו סצינת אינדי מדהימה. אני לא מדבר על הדג נחש, וסגול 59, שכבודם במקומם מונח. אני מדבר על פיור אינדי - ממעמקי המרתפים הירושלמיים החשוכים.

קשה לומר שיש סאונד ירושלמי מובהק. אבל אם מסתכלים על הלהקות הפחות מוכרות שפועלות בירושלים, אפשר לראות קו מחבר. לפני כמה חודשים ביליתי ערב מפתיע ביותר בתחרות להקות צעירות במתנ"ס בשכונת קטמון. מתוך 10 או 11 להקות שהופיעו שם, ניתן היה לשמוע את הקו הירושלמי בכל הסגנונות שהוצגו שם, מפאנק (Funk ו-Punk) ועד רוק אלטרנטיבי מגניב. התחרות קידמה גם אולפן הקלטות חדש שנבנה במתנ"ס בניהולו של אוריאל יחזקאל (כן, נפוטיזם זה כאן). אם תשמעו את ססיל בי דימנטד, ו-וונקה סטנה - שתי הלהקות שזכו בהפקת סינגל בסוף התחרות, תבינו מה זה הקו הזה.

Latest tracks by Under-Stage Studio

עוד להקה חשובה בהתפתחות הזאת, היא קולולוש. איזו להקה. כששומעים אותם בהופעה, ואפילו בהאזנה לאלבום, קשה להבין איך הם לא בטופ העולמי. סאונד גרובי מטורף, שירים מקפיצים ושמחים וסולן (רבל סאן המעולה) שנותן אנרגיות מדהימות. אם אתם לא מאמינים לי, תשאלו את אלפי הירושלמים שקפצו לצליליהם בפסטיבל סיום הקיץ בגן סאקר בירושלים, שם חיממו (אם אפשר לקרוא לזה כך) קולולוש את בלקן ביט בוקס המדהימים.



אם נוסיף על האיכות המדהימה של הלהקות הצעירות והוותיקות שהתפתחו פה, את העבודה היפה של בארים מקומיים כדוגמת הקצה (שאירחו לאחרונה את 3| 33 - עליהם כתבתי בפוסט הפתיחה של הבלוג הזה), הבאס, הצוללת והמעבדה - נקבל תמהיל מנצח שבו, בניגוד לשנים קודמות - לא צריך לצאת מירושלים כדי לשמוע הופעה טובה. אפשר גם לציין לטובה הפקות שנתמכו ע"י עיריית ירושלים כגון Black party, והופעות במוזיאון מגדל דוד בשיתוף הצוללת שאירחו השנה את אסף אבידן והמוג'וז, ובשנה שעברה את קולולוש, לוס כפרוס, והתפוחים. 

לסיכום, ואני לא אדם מאמין, אפשר לומר שהשכינה רובצת מעל ירושלים בתחום המוסיקלי. חשוב לציין, שבכדי שהדבר הזה ימשיך בדרכו הנוכחית, רצוי לא לנוח על זרי הדיסטורשן, ולהמשיך לפתח את הדור הצעיר. אם לשפוט לפי המעט שכן שמעתי מהדור הזה, יש לו הרבה מה להגיד, ונכונות לנו שנים רבות של יצירה ירושלמית מקורית - שקרנה רק עולה אפילו בעידן הדה-לגיטימציה כלפי ישראל שאנו חיים בו היום. 

עכשיו, כדי שיישאר לכם טעם של עוד, קבלו קצת אווירה מפסטיבל סיום הקיץ שהתקיים בירושלים באוגוסט שעבר:

No comments:

Post a Comment